<h1>סמ"ק מצוריך סימן ר"ה</h1>
<h2>דף נט.</h2>
שלא לאכול עוף טמא כדכתיב (ויקרא י"א) ואת אלה תשקצו מן העוף ולא יאכלו כי שקץ הם. וכן יש בם גם איסור עשה דכתיב (שם) כל ציפור טהורה תאכלו הא טמאה לא תאכלו. וסימני עוף טמא כל הדורס טמא, פירוש שאוכל העוף כשהוא חי, ורש"י פירש דורס שמניח רגלו על גבי המאכל. ויש עוד ג' סימני טומאה, אין לו אצבע יתרה, ואין לו זפק, ואין קרקבנו נקלף. ואם אנו מוציאין עוף אחד שיש בו ג' סימני טהרה אילו בידוע שאינו דורס וטהור לפר"ת אבל לפירוש הר"י בר מרדכי אף כי יש לו ג' סימני טהרה הללו אין לנו לאכול אלא אם כן מכירין אנו בו שאינו דורס אחרי (שאנו) שאין אנו יודעים שמות העופות הכתובים בפרשה ואע"פ שראינוהו אוכל בלא דריסה חישינן שמא ידרוס פעם אחרת כאשר מצאנו בגירותא דדרסה, הלכך אין לאכול עוף רק במסורתא) ובמסורת אוכלין אותו אפילו בסימן אחדב), ולהכי אוכלין אותו אפילו בסימן אחד במסורת דמדאצטריך למכתב נשר שמע מינא נשר הוא דלית ליה כלל לא תיכול הא אית ליה חד תיכול. א) [פי' בקבלה שאינו דורס דאם לא כן איכא לספוקי שמא ידרוס והוי מי"ט עופות טמאין שיש בהן ג' סימנים הללו ודורסין לפי שיטת ריב"א]. ב) [והוא שיהא אינו דורס אותו סימן דאם הוא דורס אפילו יש בו אחד מג' סימנים אחרים הרי שנינו כל עוף הדורס טמא ואם כן על כרחך אותו מסורת נמי קבלת טעות הוא].
<h2>דף סד.</h2>
דין ובצי עוף טמא אסורין, ואמרו חכמים סימנין להבחין בין זו לזו כל שכודרתא) ועגלגלת וראשה אחד כד וראשה אחד חד וחלבון מבחוץ וחלמון מבפנים טהורה, ואפילו הכי אין לוקחין אותם מן הגוים אלא אם כן יאמר של עוף פלוני טהור הם אבל על הסימנין אין סומכין דאיכא דעורבא דדמיא ליונה בסימנים ולא דמיא ליונה במראית העין, אך עתה אין מצויין בינינו בצי עוף טמא לפיכך הולכין אחר הרוב ואין חוששין. וכן אין חוששין לבצי טריפה ולבצים שיש בהן דם, ואוכלין מפת הגוים שיש בו ביצים, ואין לחוש לבשולי גוים מפני הבצים כי הקמח עיקר אחר שנתערבו ואינו בעין אבל פשטיד"א של דגים ודאי אסורב), ולפיכך אין מוכרין ביצים אסורים לגוים ואפילו טרופות בקערה אלא אם כן אוכלין בפנינו או יבשלם שמא יתנם לתוך הפת, כי מה שהתירו חכמים למכור ביצים טרופות לגוים היינו בימיהם שלא אכלו פת גוים. א) [בד' כמו בד' עיגול ויש אומרים כודרת ברי"ש כמו דור]. ב) [משום שמנונית שהיה [בעין] דנאסר משום בשולי גוים ומשום שלקות דהני דהתירו פת של גוים לא התירו שלקות, ואף כי חזר ונבלע בעיסה אין להתיר העיסה משום דקמחא עיקר כיון שנאסר השומן בעודו בעין קודם שנבלע, ולא דמי לקינטו"ש ואובליי"ש דהתם נאפו יחד הביצים בתערובת העיסה לפיכך שייך לומר התם קימחא עיקר [שהרי אנו מברכין עליהם המוציא לחם כו' עכ"ל]. [לא גזרו על תערובת דמאי, מכאן יש להוכיח דאדם שאינו אוכל אלא לחם כשר מותר לאכול עם חבירו שאוכל אפילו פת של גוים בקערה אחת דלא גזרו על תערובת, ורבינו יחיאל מפרי"ש מפרש דהיינו דוקא בדיעבד אם היה הלחם מעורב בקערה בלא ידיעתו אבל לא לכתחילה שישים בקערה לחם שאינו כשר פשיטא דהוי אסור דהוי כמאן דעריב בידים ומסיק דאסור, והרב ר' יצחק לקיבר"א אומר דאיכא בירושלמי דלא גזרו על תערובת בישולי גוים ולא נראה לר"י משום ששלח (גוי) ההוא גוי לר"ת פשטידא של דגים ואכל מן העיסה משום דקסבר קמחא עיקר ולא הודה לו ר"י משום דהיינו דוקא כשנאפה העיסה קודם שישימו בה דגים אבל אם נאפו דגים פשיטא דאסור משום דהוי בישולי גוים, עכ"ל התוס' פרק קמא דחולין]. והוראה זו דפשטידא של דגים לא שייך לומר אלא בשל גוים כגון שהעיסה והדגים של גוים דבפשטידא ודגים של ישראל הרי צריך להכשיר התנור בקיסם ואם לא הכשירן אפילו הפשטידא עצמו אסורין בלא שום בליעת שום שומן של דגים משום דהני דהתירו פת של גוים מכל מקום פת של ישראל שאפה הגוי בלא שום הכשר התנור אסור.
<h2>דף סד:</h2>
ואם נתבשלו ביצים דעוף טמא עם ביצים טהורים מותרים ואם הטמאים קלופים אסורים גם האחרים דדוקא שאין קלופות הוא דמותרין האחרים הטהורים, דוקא בביצת עוף טמא, אבל ביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם אחרות אסורות כולן אלא אם כן יש בו ס' מכל הביצה שיש בה אפרוחא). וביצה שהוציאוה בכח מן התרנגולת בעוד שהיא חיה מותרת ואין בה שום אבר מן חי, וזו היא ששנינו גיעולי ביצים מותריםב). א) [ונכון הוא להזהר כשאדם אוכל ביצים מבושלים שלא יאכל מהם עד שיקלפו כולם לדעת אם יש בהן אפרוח]. ב) [צ"ע אם יש לחלק בין נגמרה בקליפה [ללא] נגמרה [אף על פי שלא נגמרה מותרת, לשון ס"ג (סי' קל"ב)]. [ביצים שנתבשלו ונמצא באחד מהן אפרוח אסורין הכל דאין רגילות לבשל ביצים יחד ביחד כל כך שיהיו כ' ביצים או ל' בטלין בתערובת ברוב של היתר לכן טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאם מן המים שנתבשלו, ואם רוצה למהר ישים מים צוננים עמהם לצננם בתחילה. כתב מורי רבינו יהודה כי אף על פי כן לא היה מצריך ר"י להגעיל המחבת [והיא] מחזקת שהיתה מתחילה, וכן דגים קטנים שנתבשלו ונמצא אחד מהן טמא הדג טמא זורק לחוץ והשאר אומר רבינו ברוך ב"ר יצחק שמותרין].
<h2>דף צח.</h2>
ואם נתבשלו ביצים דעוף טמא עם ביצים טהורים מותרים ואם הטמאים קלופים אסורים גם האחרים דדוקא שאין קלופות הוא דמותרין האחרים הטהורים, דוקא בביצת עוף טמא, אבל ביצה שיש בה אפרוח שנתבשלה עם אחרות אסורות כולן אלא אם כן יש בו ס' מכל הביצה שיש בה אפרוחא). וביצה שהוציאוה בכח מן התרנגולת בעוד שהיא חיה מותרת ואין בה שום אבר מן חי, וזו היא ששנינו גיעולי ביצים מותריםב). א) [ונכון הוא להזהר כשאדם אוכל ביצים מבושלים שלא יאכל מהם עד שיקלפו כולם לדעת אם יש בהן אפרוח]. ב) [צ"ע אם יש לחלק בין נגמרה בקליפה [ללא] נגמרה [אף על פי שלא נגמרה מותרת, לשון ס"ג (סי' קל"ב)]. [ביצים שנתבשלו ונמצא באחד מהן אפרוח אסורין הכל דאין רגילות לבשל ביצים יחד ביחד כל כך שיהיו כ' ביצים או ל' בטלין בתערובת ברוב של היתר לכן טוב להמתין עד שיצטננו קודם שיוציאם מן המים שנתבשלו, ואם רוצה למהר ישים מים צוננים עמהם לצננם בתחילה. כתב מורי רבינו יהודה כי אף על פי כן לא היה מצריך ר"י להגעיל המחבת [והיא] מחזקת שהיתה מתחילה, וכן דגים קטנים שנתבשלו ונמצא אחד מהן טמא הדג טמא זורק לחוץ והשאר אומר רבינו ברוך ב"ר יצחק שמותרין].
